אנדרו
שעת ערב מוקדמת, הוויז מכוון אותי בין המון נתיבים, מחלפים ותנועה עירונית סואנת, אני מגיעה לכתובת ביפו מכיוון לא צפוי ולא מוכר. אני נכנסת למקום בו מתקיימת ההרצאה, שמחה לגלות שהגעתי מספיק מוקדם בשביל לתפוס מקום בשורה הראשונה.
. . . . . . ״כשבפעם הראשונה מתחיל לקרות משהו שהוא מעבר למילים, סימן שהחיים קורים לך, שהחיים מתדפקים על דלתך. כשהחיים מתדפקים על דלתך אתה פשוט יוצא אל מעבר למילים – אתה פשוט נאלם דום, אינך יכול לדבר ; אפילו מילה אחת אינה נוצרת. כל מה שאתה יכול לומר נראה כה חיוור, כה מת, כה נטול משמעות, ללא שום תוכן, שנראה שאתה עושה עוול לחוויה שקרתה לך. ״ . . . . . . . (בהאוואן שרי ראג׳ניש – טאנטרה – ההבנה העילאית)