אני שאקטי

המפגש אתך גרם לי להרגיש כמו איילה שניצודה. זיהית את המטרה, סימנת אותי מראש ויצאת למסע הציד.

זה התחיל משיחה אקראית שניהלתי עם איזה בחור על הקונספט של אהבה חופשית. הסברתי שאני רואה את עצמי כאחראית היחידה לאושר של עצמי, שאני לא תלויה במישהו אחר או בגורם חיצוני שיספק לי אושר או סיבה לאושר. השיחה התקדמה למהות הסבל בעולם כשהצהרתי שאני לא סובלת (רוב הזמן), על ידי זה שאני לא נקשרת לדברים, אנשים ורעיונות.

בחודשים האחרונים אני מוצאת את עצמי פעם ועוד פעם במקום של צלע שלישית. נהגתי לחשוב עם עצמי שאני לא רוצה להיות צלע שלישית ואני מגלה שזה פוגש אותי כל כך הרבה פעמים שהגיע הזמן לפצח את זה.

היום ה 21 של החניכה השנייה. ציפיתי לבואו של היום הזה והוא בא. בבוקר התעוררתי מוצפת באהבה לשיווה ואהבה בכלל. נכנסתי לטיפול ותוך כדי התחלתי לקבל מידע.

יום כיפור בפתח, אני וביתי בת ה 12 מתכוננות ללכת לארוחה מספקת אצל ההורים, הבת הודיעה לי שהיא רוצה לצום ולהצליח להחזיק מעמד את כל אורך הצום. היא מתייעצת בטלפון עם אבא שלה ושואלת אם מותר לה לסוע באופניים החשמליות ביום כיפור ומנסה לשכנע אותו: ״מה אם אשאיר את האופניים דולקות ורק אסובב את הידית״.... אני מרגיעה אותה ואומרת שאין שום בעיה ומה שבאמת חשוב ביום כיפור זה חשבון הנפש וההסתכלות הפנימית.