צייד

המפגש אתך גרם לי להרגיש כמו איילה שניצודה. זיהית את המטרה, סימנת אותי מראש ויצאת למסע הציד.
. . . . . . ״כשבפעם הראשונה מתחיל לקרות משהו שהוא מעבר למילים, סימן שהחיים קורים לך, שהחיים מתדפקים על דלתך. כשהחיים מתדפקים על דלתך אתה פשוט יוצא אל מעבר למילים – אתה פשוט נאלם דום, אינך יכול לדבר ; אפילו מילה אחת אינה נוצרת. כל מה שאתה יכול לומר נראה כה חיוור, כה מת, כה נטול משמעות, ללא שום תוכן, שנראה שאתה עושה עוול לחוויה שקרתה לך. ״ . . . . . . . (בהאוואן שרי ראג׳ניש – טאנטרה – ההבנה העילאית)