מערכת יחסים עם הים.

בפגישה הראשונה שלי איתו השנה, בתחילת הקיץ, החלטתי, במודע או שלא, שאני בעיניין, שאני רוצה לפגוש אותו שוב ולפתח את הקשר.

הייתי קובעת איתו דייט, מפנה זמן ביומן ומגיעה.

באתי אליו כל כך הרבה, באתי אליו יותר מאשר אל הכנרת שנמצאת ממש ליד הבית.

מצאתי חוף שאהבתי בין יפו לתל אביב, חוף מלא גולשים וללא שובר גלים.

בפעם הראשונה נכנסתי למים בהתרגשות של ילדה קטנה, הופתעתי מעצמת הגלים, זמן רב נשארתי במים שמגיעים רק עד לבירכיים ולירכיים כשמגיע גל.

רק לאחר זמן העזתי להכנס קצת יותר עמוק, עד הבטן, עד החזה, אבל נשארתי נוגעת בקרקע.

הפגישות עם הים היו מתחילות כבר מהאוטו, הייתי נוסעת לאורך החוף עד לנקודה בה הייתי מחנה את האוטו ומביטה במבט חוקר על הים, מנסה לאמוד איך הוא היום.

היו פעמים שהוא היה מקבל אותי בחום, ברכות, הייתי נכנסת ומתמסרת לתנועה של הגלים, לחום של המים, הייתי מנתקת את הרגליים מהקרקע וצפה, עוצמת עיניים.

היו פעמים שהוא היה עצמתי, עם גלים גדולים וחזקים, הייתי נכנסת בזהירות, מזהה את המקומות בהם הוא סוחף אותי ולאיזה כיוון, מוודאת שהוא לא מושך אותי לעומק.

הייתי מוצאת נקודה על החוף שהייתה בשבילי כמו עוגן, שמידי פעם הייתי בודקת את המיקום שלי ביחס אליה ומוודאת שלא נסחפתי יותר מידי.

הייתי מנסה לתפוס גלים, מידי פעם הייתי מצליחה לעלות על גל שהיה לוקח אותי עד לחוף, לרוב הייתי נכנסת למערבולת או צוללת מתחת לגל, הייתי משתובבת איתו כמו ילדה קטנה.

הייתה הפעם שהוא היה ממש סוער, הוא השתולל, שצף וגעש, כאילו שהוא כועס עלי או על עצמו...

הכניסה אליו הייתה קשה, הצעדים פנימה היו כבדים, כאילו הוא לא רוצה לאפשר לי להכנס, למרות זאת נכנסתי, ברגע שמספיק מהגוף שלי היה בתוכו הרגשתי שהוא מנסה למשוך אותי פנימה בכוח.

נבהלתי מההתנהגות הכוחנית שלו ומיהרתי לצאת, צעדתי לכיוון החוף בעוד הוא אוחז בגופי ומסרב להרפות, למרות ההתנגדות התקדמתי, כשהגעתי לאזור הרדוד והבטוח, הוא הודה בתבוסתו וכנעלב, חבט בישבני בעזזרת גל גדול, כאילו נתן לי דחיפה אחרונה ושאצא כבר ואלך.

קיץ שלם ועוד קצת, משכתי את הביקורים כמעט עד סוף אוקטובר, עד שהחורף כבר לא איפשר.

עד הקיץ הבא.