נלחץ לי שוב הכפתור הכי כואב שיש

נלחץ לי שוב הכפתור הכי כואב שיש
הכפתור של הזמן שווה אהבה
כשאהוב בוחר לעשות משהו אחר עם הזמן שלו ולא להיות איתי אני מרגישה נטושה.


אהוב אחד לחץ לי על הכפתור הזה כשהוא נתן את הזמן המשותף שלנו לאישה אחרת, הרגשתי בברור שזאת לא קנאה, אז הייתה הפעם הראשונה שהצלחתי לבודד את הכפתור הזה.
זה כאב כמו שלא כאב לי בחיים.
אחריו בחרתי באהוב שנתן לי את כל הזמן שבעולם, נתן ונתן ולא שמר על עצמו, לא היו בנינו גבולות, גרנו ביחד, עד שזה נהיה חולה, הוא איבד את עצמו לגמרי בתוך הקשר ואני הרגשתי שאני נחנקת ומתחילה לשנוא אותו.
אז נפרדתי ממנו.
אחר כך היו כמה מפגשים עם גברים לא שלא היו פנויים רגשית ולא פינו זמן בשבילי, הרבה כאבים קטנים.
ועכשיו שוב, האהוב שלי בחר לעשות משהו אחר עם הזמן שלו ולא לפגוש אותי, הכפתור שלי נלחץ בכל העוצמה, הטיל הגרעיני שוגר.
אני מרגישה כאילו שמתחוללת לי שואה גרעינית בתוך הלב.
כל החיים אני במרדף אחרי הזמן.
אני מקשרת בין זמן לאהבה ואם מישהו לא נותן לי זמן אני מרגישה לא אהובה.
כשמטופלים מבריזים מטיפול אני מתפוצצת.
כנראה בגלל הילדות בבית ילדים בקיבוץ, החיים שלי מגיל אפס היו מחולקים למשבצות של זמן.
בין ארבע אחר הצהריים לשמונה בערב זה היה הזמן עם ההורים, בשמונה חוזרים לבית הילדים להשכבה, ישנים עד הבוקר, חוץ מהחלקים בלילה שהייתי מתעוררת ומשוטטת לכיוון הבית של ההורים, אני לא זוכרת אם הגעתי אי פעם, אני לא זוכרת את היציאה מבית הילדים, אני לא זוכרת אם נשארתי אצל ההורים או חזרתי או שהחזירו אותי...
אני זוכרת את ההשכמה בבוקר בבית הילדים.
מהבוקר עד ארבע אחר הצהריים בפעילות עם כל הילדים, אוכלים ביחד, מתקלחים ביחד, לומדים ביחד, מטיילים ביחד, ארוחת צהריים, ארוחת ארבע ושוב להורים מארבע עד שמונה ושוב השכבה ושוב ושוב ושוב.
מאז שאני זוכרת את עצמי אני עוסקת עצמאית, המחשבה שאני אעבוד בשביל מישהו אחר, שאני אמכור את הזמן שלי למישהו נראית לי כמו מוות בטוח.
יש לי נטייה קשה לאיחורים, לכל דבר בערך, נטייה קשה למרדנות.
לטיפולים שלי אני לא מאחרת (רוב הזמן) כסף זה בערך המוטיבציה הכי חזקה שיש לי.
אולי גם זה קשור לילדות בקיבוץ.
כסף מתקשר אצלי לחופש, אני רוצה כסף בשביל לקנות את כל הזמן בעולם.
אז בעצם כסף שווה אהבה וחופש.
זה מה שקורה שכולאים ילדים בכלובים מגיל אפס...

כתבתי כתיבה מאוד בוסרית, מאוד מהראש כי כל כך כואב לי עכשיו בגוף ובלב. 

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לא בא לך?

נשיקת המאה

תמונה

תמונה