אטצ'מנט לעולם הזה
זה התחיל משיחה אקראית שניהלתי עם איזה בחור על הקונספט של אהבה
חופשית.
הסברתי שאני רואה את עצמי כאחראית היחידה לאושר של עצמי, שאני לא
תלויה במישהו אחר או בגורם חיצוני שיספק לי אושר או סיבה לאושר.
השיחה התקדמה למהות הסבל בעולם כשהצהרתי שאני לא סובלת (רוב הזמן), על
ידי זה שאני לא נקשרת לדברים, אנשים ורעיונות.
לאחר עוד כמה תיאורים של חיי המאושרים ומוארים הבחור אמר: זאת אומרת
שאת כבר לא תחזרי לפה לעוד גלגול – סיימת פה.
לא יכולתי שלא להסכים, עברתי אתו במהירות על הצ'ק ליסט של
ההארה:
אי היקשרות – יש
אהבה עצמית – יש
היזכרות שאני ישות אור ואהבה אין סופית – יש
היזכרות ביעוד הקוסמי – יש
מציאת השליחות שלי בכדור הארץ – יש
ואלא... סיימתי פה, אני לא חוזרת לעוד גלגול....
באותו הרגע בדיוק בו אני מבינה שאני לא חוזרת לעוד גלגול, הבנה אשר
אמורה למלא כל בודהיסט, סניאס, או הולך בדרך באושר גדול, עלה בי צער מסוים...
פתאום קלטתי שהמחשבה שאני לא אבוא לעולם הזה, אשר יש הקוראים לו עולם
הסבל, מצערת אותי.
זה לא שפתאום המוות התחיל להדאיג אותי, אני די סגורה על זה שיש לי עוד
זמן בגלגול הנוכחי, אבל פתאום דאגתי לגלגול הבא.
פתאום קלטתי – בואנה, אני ממש
אוהבת את העולם הזה.
קלטתי שאני ממש נהנית מהחיים האלו, מהעולם הזה, מהמשחק הזה,
מההתמודדויות שמביא לי העולם הזה, הגוף הזה, האנשים האלו שאני חולקת איתם את העולם
הזה.
בואנה זה עולם ממש מגניב!
החיים פה הם חגיגה!
ואיך זה לא יהיה כל כך מגניב? בסך הכל זה עולם שנוצר על ידי ישויות
אור ואהבה אין סופיות, הכל פה הוא תוצאה של אהבה טהורה.
משחקים פה משחק שקצת מאתגר את הגופים הפיזי והרגשי, אבל משחק שמגלה
לנו שהכל זה אהבה.
זה פאקינג עולם מהמם שכולו אהבה.
אז סבבה, אני מחבקת את החלקים שבי שרוצים לחוש אטצ'מנט, היקשרות לעולם
הזה, אני בטוחה שאם לאהבה הטהורה הייתה יכולת היקשרות, גם היא הייתה נקשרת לעולם
הזה.
אני מחבקת את כל החלקים שבי, החופשיים והנקשרים, הרוחניים והגשמיים, המוארים
והחשוכים, כי הכל, הכל – אהבה טהורה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה