המסע אל מעשה האהבה (חלק 1)

למושג טנטרה נחשפתי לפני יותר מעשר שנים.

רפיק פרץ אז לתודעת ההמונים עם הסדרה "אופטימיות קוסמית" אשר מיתגה אותו כשליח הרוחניות והמזרח הרחוק בארצנו הקטנה.

הודו, בודהיזם ומדיטציות היו דברים שמשכו אותי משיכה עזה ועכשיו כשרפיק התחיל לדבר על טנטרה גם זה משך אותי...


הוא הביא לתודעה את המושג טנטרה והיה מדבר על לא לגמור, על נשימות, על להזדיין בסבלנות ועוד.

אז התגלגל לידי הספר "חיי טנטרה – מסעה של אשהלטרנספורמציה" היה פריצת דרך ענקית.
רדהה, הכותבת סחפה אותי למסע מרתק אל תוך החיים עם הגורו אושו ולתוך המהות של חיי טנטרה.

בכל השנים מאז, ידעתי שדרך הטנטרה היא מהות חיי אבל הסתרתי והדחתי את זה...

בגלל הסטיגמה הנפוצה שטנטרה היא התעסקות במיניות בלבד, בגלל העיסוק שלי במגע והפחד להתפרש כספקית שירותי מין, בגלל שאני אמא, בגלל שלא היה פרטנר מתאים, בגלל שפחדתי להיחשף, להיפתח, להיות בעירום, להיפגע מינית... ועוד...

פשוט הרחקתי את עצמי מכל מה שקשור לטנטרה...

לפני בערך שנתיים העזתי להשתתף בטקס טנטרה מסורתי עם נעמה הנגבי, העזתי רק לאחר שביררתי בטלפון שאין עירום ואין מגע מיני.

הטקס היה מיוחד מאוד, 2 מעגלים, פנימי וחיצוני, מעגל נשים מוקף במעגל גברים ורק מביטים בעיניים.

החוויה הייתה עמוקה וקסומה, יצאתי מהסדנה מלאה באנרגיה נעימה, שמחתי מאוד שסוף סוף חוויתי חווית טנטרה ושמחתי מאוד שמצאתי נישה בעולם הטנטרה שיכולה להתאים לי.

שנה לאחר מכן, הצטרפתי לקורס מטפלים של נירוואן, הצטרפתי במטרה להיות מטפלת בריברסינג, לא היה לי מושג שהקורס יעביר אותי תהליך עומק כל כך עוצמתי ולא היה לי מושג שנושא המיניות יעלה שם...

אבל אי אפשר היה בלי, תהליך כל כך עמוק שנוגע למקומות הכל כך עמוקים בגוף נפש חייב היה להציף כמה טראומות וחסימות מיניות.

הקורס עצמו לא עסק בריפוי המיני (sexual healing) אבל תחום הריפוי המיני כאילו היה שם כל הזמן מתחת או מעל לפני השטח, בשביל המקביל שנמצא בצמוד לשביל שפסענו בו, רק שהשבילים לא היו מקבילים, הם היו חייבים להתחבר בנקודה מסוימת...

ועדיין למרות הקרבה הכל כך גדולה לתחום הריפוי המיני, שמרתי על מרחק ביטחון, הייתי מוכנה עד גבול מסוים לחקור את המיניות של עצמי, להתקרב, לדבר על זה, להביט בזה, להרגיש את הכאב והפגיעות ולסגת....

אבל לא הייתי מוכנה לראות את עצמי מכניסה את תחום הטיפול המיני לקליניקה שלי וגם לא הייתי מוכנה באמת להיכנס לתהליך של ריפוי מיני.

חוץ מאותו טקס טנטרה, לא נכנסתי לאף סדנה או טיפול שכלל את המילה טנטרה.

בעקבות קריאה בספר "דרך גבר" של דויד דיידה התחלתי להבין שיש סקס אחר... התחלתי להבין את ההבדל בין האנרגיה הגברית לנשית, התחלתי להבין את הדפוסים המיניים שמנהלים אותי ובעיקר התחלתי לראות כמה מנותקת המיניות שלי.

הגילוי היה כואב והתחלתי לנסות לשבור דפוסים מיניים שהיו לי, ניסיתי להכניס יותר נוכחות, נשימה ומודעות למיניות שלי, תהליך שהתברר כקשה וכואב, במיוחד כשאין פרטנר קבוע...

תסכולים החלו לצוף, חוסר סיפוק מיני, נואשות, אכזבות ועוד אכזבות וחיפוש מייאש אחר איזשהו סקס אחר שאני לא יודעת מהו אבל יודעת שאני חייבת למצוא אותו...

אחת מנקודות האור בתהליך הקריאה של "דרך גבר" הייתה חיבור שלי לגבר הפנימי שלי ו"חינוכו" מחדש, החלטתי שלפחות הגבר הפנימי שלי יהיה גבר מודע, אוהב ובעיקר שיפסיק להיות אנס ואלים.

לאחר "דרך גבר" עברתי לקרוא את הספר שלאחר מכן התגלה כ"התנ"ך למיוניות המודעת":
"מעשה האהבה" של בארי לונג.

הספר תיאר בפרטי פרטים את הסקס האחר אחריו חיפשתי הלא הוא: "מעשה האהבה העילאי" והסביר על הריפוי המיני כתוצאה ממעשה האהבה.

הסקס שלי כבר לא היה אותו הדבר... עוד לא מצאתי את מעשה האהבה, אבל ידעתי שהוא קיים, ניסיתי ליצור אותו עם כמה פרטנרים חולפים ללא הצלחה והמשכתי לקוות.


המשך יבוא....

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

על חיזור וחידור

מערכת יחסים עם הים.

חניכה פראנית.

תמונה

תמונה