המסע אל מעשה האהבה (חלק 2)

החום הכבד של הצהריים התחיל להירגע ונעימות של אחר הצהריים באוויר.

אני מתעוררת לבד באוהל, ערומה, מזיעה, לבד...

תחושות של בדידות, נטישה ועצב עולות כשאני מבינה שהבחור שהיה איתי הלך ולא חזר.

אני שומעת ברמקולים מהבמה המרכזית שטקס קבלת החג, שהוא האירוע המרכזי של הפסטיבל, כבר התחיל.


אני מחליטה לאסוף את עצמי ולהיות אישה חזקה ועצמאית, אני יוצאת מהאוהל והולכת למקלחות, מקלחת מהירה, חזרה לאוהל ואני לובשת את בגדי החג הלבנים שהכנתי מראש.

אני מגיעה לרחבת הבמה המרכזית, הטקס כבר הסתיים והגיעו לשלב של מעגל השירה המקודשת.

בדיוק מה שהלב שלי רוצה לעשות עכשיו, אני מתיישבת על הרצפה, עוצמת עיניים ומצטרפת לשירה.

השירה מכניסה אותי למדיטציה עמוקה, אני נשאבת לתוך השירים, לתוך המדיטציה, בדיוק ממולי, בשמיים זורח ירח מלא וחגיגי, אני צוללת לתוך הירח ומרגישה אותו קורן לתוכי.

בשלב מסוים, מעגל השירה מסתיים והמנחים מזמינים את הקהל להגיע לרחבת הצ'אי שופ להאזין להופעה.
ברגע אחד כל האנרגיה שהצטברה במהלך המעגל מתפזרת, אנשים מתחבקים והולכים והרחבה מתרוקנת, גם אני מתרוקנת.

בחוסר ברירה וקצת חוסר רצון אני הולכת לכיוון הצ'אי שופ, בתקווה למצוא פנים מוכרות או חיבוק אוהב.
אני רואה את הבחור שהיה איתי יושב עם אנשים ובוחרת להמשיך ללכת כאילו שלא ראיתי ואתו, הוא רואה אותי, קם וניגש אלי.

הוא מסביר לי שהוא ראה שישנתי ולא רצה להעיר אותי והוא מזכיר לי שביקשתי ממנו שנלך יחד לסדנה אחרי ההופעה, "אני אהיה ב 21:20 מחוץ לאולם של הסדנה" הוא אומר וחוזר לשבת.

אני נשארת לבד, מרגישה אפילו עוד יותר לבד ונטושה, אני נעמדת בפינה צדדית וצופה בהופעה.

הראש שלי נכנס למצב ריצה, מצב שנקרא "מיינד פאק", מצב בו המיינד שלי מזיין אותי בלי רחמים.

המוזיקה מההופעה לא עוזרת לי בכלל, כל השירים נשמעים לי אותו הדבר, דמעות מאיימות לחנוק לי את הגרון.

אני לא רוצה להיות שם, בא לי לברוח לאוהל שלי ולבכות, אבל אני לא מצליחה לזוז מהמקום, אני מבינה שאני לא רוצה ללכת עם הבחור שהייתי אתו לסדנה, בא לי להבריז לו, שגם הוא ירגיש נטוש ובודד, אבל הקול הקטן בראש אומר לי שבכלל לא אכפת לו...

בזווית העין אני קולטת את שיווה, בחור גבוה ויפה שהחלפנו כמה פלירטוטים ונשיקה בבריכה מוקדם יותר באותו היום.

שיווה קולט אותי ומתקרב לכיווני, אני נושמת ואוספת את עצמי מבפנים, הוא ניגש אלי קרוב, מחייך אלי חיוך כובש שברגע אחד ממיס אותי, אני מוצאת את עצמי מחייכת אליו בחזרה.

הוא שואל לשלומי ואני בכנות חלקית מספרת שאני טיפה רגישה (אם הייתי משתפת בסערה הרגשית שהייתי נתונה הייתי פורצת בבכי בלתי נשלט ופחדתי להראות כל כך חלשה ומפורקת).

הוא אומר לי שהנשיקה שהתנשקנו מקודם לא הספיקה והוא רוצה לנשק אותי שוב.

אני מסכימה בשמחה ומציעה שנלך למקום יותר מבודד.

הוא אוחז בידי ואנחנו צועדים לכיוון שער היציאה האחורי של האשרם לכיוון המדבר.

המדבר מואר מאורו של הירח המלא ורוח מדברית חמימה נושבת קלות.

בנקודה מסוימת אנחנו עוצרים ומתיישבים על הארץ.

אנחנו מתנשקים, נוגעים, משוחחים, מביטים בעיניים, רגעי קסם נעימים לאור ירח.

לרגע אחד חודר לראשי המיינד פאק ומעלה ומציף אצלי גל של חוסר בטחון עצמי, אני משתפת את שיווה במחשבה שאולי אני קצת קטנה עליו ברמה, שנראה לי שהוא יכול לגרום לכל בחורה להיות אתו ושאני חסרת משמעות.

שיווה מרגיע אותי ואומר לי במלוא הנוכחות שהוא אותנטי ושהוא מתרגש להיות להיות איתי.

אני מאמינה לו ונרגעת, אני מרגישה נינוחה, בטוחה ופתוחה אתו, נעימות קסומה לאור ירח.

בשלב מסוים הוא אומר לי שיש סדנה שמעניינת אותו ושואל אם אני רוצה להצטרף אליו.

אני לא יודעת איזו סדנה זאת או מי המנחה, אבל באמון מוחלט אני מצטרפת אליו ואנחנו צועדים בחזרה לתוך האשרם.

לפני הכניסה לסדנה שיווה דאג להביא לנו שתי כוסות עם קרח ובקבוק מים, בזמן שאני קפצתי לשירותים וביחד נכנסנו לדום הגדול.

הכניסה לסדנה היא בזוגות, אנחנו נכנסים ביחד לתוך המרחב העגול, בוחרים מיקום אחורי, פורסים את הבד שלי על הרצפה ומתיישבים אחד ליד השני.

עוד זוגות נכנסים למרחב, כל זוג מתיישב על הבד שלו, המרחב מתמלא במרחבים קטנים וזוגיים, התרגשות נעימה ממלאה את האוויר.

שיווה מוזג מים לכוסות ומגיש לי כוס אחת ואחת לעצמו, אנחנו נוקשים את הכוסות כאילו היו כוסות קריסטל מלאות בשמפניה הכי יקרה ביקום, מביטים בעיניים ולוגמים.

המנחה, דוד כהן צדק, מתחיל בקטע קריאה, הקול שלו רך וחמים, מלטף את האוויר וממלא את המרחב באהבה.

אנחנו יושבים אחד ליד השנייה, בעניים עצומות, נושמים ומקשיבים, דמעות עלו והציפו את עיני, הכאב שחשתי מוקדם יותר באותו הערב צף ועלה, שיווה הניח בעדינות את ידו על הרגל שלי ופשוט היה שם, הרגשתי שאני יכולה להרפות ולאפשר לבכי לשטוף אותי, לטהר ולפתוח את הלב שלי.

והוא עובר להסבר על הטכניקה הראשונה, תוך הדגמה עם עוזרת ההנחיה שלו, יסמין.

אנחנו מונחים לשבת אחד מול השנייה, קרוב ולהביט בעניים, כל אחד בתורו עובר על 7 הצ'אקרות של השני בסדרה של 5 סוגי מגע והכל תוך כדי שמירה על מבט בעיניים ונוכחות.

המגע הראשון הוא אנרגטי – ללא מגע רק אנרגיה, מתחילים מהצ'קרה עליונה ויורדים למטה, לפני שניגשים לצ'אקרה התחתונה אשר ממוקמת באזור אברי המין מבקשים רשות.

שיווה מתחיל ועובר על הצ'אקרות שלי מלמעלה למטה, אני מרגישה את האנרגיה זורמת מהידיים שלו אל הצ'אקרות שלי, הוא מגיע לצ'אקרה התחתונה, מבקש את רשותי ומקבל, תחושה של אהבה זורמת ממנו אלי.

אנחנו מתחלפים ואני עוברת על הצ'קרות שלו, תחילה מהכתר, אני מרגישה זרם חזק של אור יורד מהרקיע ונכנס אליו, אני עוברת על הצ'אקרות שלו כלפי מטה, מרגישה את זרימת האנרגיה בכל אחת מהן, מגיעה לצ'אקרה התחתונה, מבקשת רשות והוא נותן, אני מרגישה שהאנרגיה של שנינו זורמת בהרמוניה.

אנחנו מתבקשים לשתף אחד את השנייה במילה אחת, המילה היחידה שעולה לי היא: וואו...

המגע השני הוא מגע נוכח, מגע מלא ויציב, שיווה מתחיל, עם כל צ'אקרה שהוא עובר אני מרגישה את האנרגיה שלו ממלאה אותי בנוכחות וביטחון, גם בצ'אקרה התחתונה, במיוחד לאחר ה"טקס" הקטנטן של בקשת הרשות, פעולה כל קטנה וכל כך משמעותית, נראה כאילו אף פעם לא שאלו אותי לפני זה אם אפשר לגעת בי, הוא נוגע בי ואני חשה ביטחון, אהבה וקבלה.

מגיע תורי, אני נוגעת בו בנוכחות, עוברת צ'אקרה צ'אקרה, מביטה בעיניו, מגיעה לצ'אקרה התחתונה, מקבלת אישור ונוגעת בו, שנינו מתמלאים אהבה.

השיתוף במילה שוב מסתכם ב "וואו" הדדי.

ועוברים למגע הבא שהוא מגע אוהב, אחריו מגע סקרן וחקרני ואחריו מגע חושני.

הבד שמתחתינו שתוחם את המרחב הפרטי שלנו, יוצר לנו בועה פרטית ומקודשת, בסיום התרגיל אנחנו מנתקים מגע וכאילו פתאום קולטים שאנחנו לא לבד במרחב, יש עוד זוגות, כל זוג על השמיכה שלו בבועה המקודשת שלו.

משם ממשיכים לכמה תרגילי תנועה, ריקוד והזרמה של האנרגיה, המנחה מחשיך את המרחב, אני מורידה את החולצה והחצאית וגם שיווה מוריד את המכנסיים, בלי להבין למה, פשוט בגלל החום הפנימי שממלאת אותנו האנרגיה שזורמת בינינו, אנחנו רוקדים בתחתונים, חופשיים, זורמים, מאוהבים.

בשלב מסוים, אנחנו חוזרים לשבת במרחב הפרטי שלנו על הבד, האורות נדלקים והמנחה מסביר על הטכניקה הבאה.

הוא מסביר על תנוחות של מעשה האהבה, תנוחות אשר מאפשרות ללינגאם לגעת באזורים שונים שונים ביוני, הוא מסביר שהמגע של הלינגם ביוני יוצר ריפוי במקומות ביוני שחוו אולי טראומה, שיש אזורים שירגישו מענגים ונעימים ומקומות שיהיה פחות נעימים, מקומות שיציפו כאבים.

אני מתרגשת מההסבר, אני מבינה שהמנחה מדבר על מעשה האהבה של בארי לונג, אני מבינה שזה אמתי, שאפשר לחוות את זה.

אנחנו מתרגלים את התנוחות שהסביר המנחה "על יבש" כשאנחנו עם תחתונים, התנוחות מרגישות נוחות, שיווה אוחז בי בביטחון ומאפשר לי להיות נינוחה בכל תנוחה ותנוחה.

לאחר מכן, מתכנסים כל משתתפי הסדנה למעגל שיתוף ובסיומו מתפזרים זוג זוג לדרכו, גם אנחנו הלכנו, אל האוהל של שיווה.

נכנסנו לאוהל, שיווה הדליק פנס קטן, הוא הוציא שקית עם אגוזים ושקדים ואכלנו יחד, שמתי לב שלא אכלתי דבר מאז הבוקר וכבר היה מאוחר מאוד בלילה, אבל לא הייתי רעבה, אכלתי כמה אגוזים וזה הספיק לי.

פשטנו את בגדנו ונשכבנו ערומים, נושמים, מתנשקים, אוהבים, תקשרנו בצורה פתוחה וזורמת ואפשרנו למעשה האהבה להתקיים.

לכל אורך מעשה האהבה הייתי נוכחת וגם שיווה היה נוכח, לא ברחתי, לא פחדתי ולא התנתקתי ממנו, היינו בהתאמה מושלמת.

את עוצמת החוויה עוד לא הבנתי במלואה באותו הלילה, רק יומיים לאחר מכן הצלחתי להבין מה חוויתי –

חוויתי את עוצמת הריפוי המיני.


חוויתי את מעשה האהבה העילאי.



פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

שק של מירמור

לא בא לך?

תמונה

תמונה