שלום בית פנימי

השעה הייתה כמעט 15:00, יום שבת, פסטיבל אושו ישראל לקראת סיום ואני כבר מותשת מעוצמת החוויות של שלושת הימים האחרונים.
אני יוצאת מאולם התרפייה הממוזג שביליתי בו ברצף מ 11 בבוקר.
הסדנה הבאה בתור עומד להתחיל עוד דקות ספורות ואני חושבת לעצמי שזהו, עברתי מספיק טלטלות ואולי כדאי פשוט לקפל ציוד ולברוח הביתה...
בהחלטה מהירה, למרות התשישות, אני מחליטה להכנס לסדנה ונכנסת בחזרה לאולם התרפייה.


את השם של הסדנה הזאת כבר ראיתי בעבר בכל מיני פסטיבלים והפעם החלטתי להכנס בגלל המנחה: סוג׳י.
הייתה לי קריאה פנימית לעבור משהו איתו, שמעתי עליו והרגיש לי ממש נכון.
הסדנה נקראה: ״להיות הטראפיסט של עצמי״ 
אחרי כמה תרגילי חיברות פשוטים לחימום ניתנה ההוראה לבחור בן או בת זוג לעבודה, מצאתי את עצמי עם בחורה והתיישבנו יחד.
לרגע חלפה המחשבה שהייתי שמחה לאינטראקציה עם גבר...
סוג׳י ביקש מתנדב מהקהל שירצה לחלוק קונפליקט או התמודדות להדגמה, בלי לחשוב שניה נוספת הרימה שאקטי את ידה גבוה ומיגנטה את תשומת ליבו של המנחה.
הצגתי את הקונפליקט שלי: אני רוצה לחוות אהבה עם גבר אבל מסננת גברים ברמה שהיא בלתי אפשרית.
סוג׳י הזמין אותי למרכז האולם, הניח מזרון, הגיש לי מיקרופון והזמין אותי לשבת מולו.
הוא שואל אותי לשמי ואני עונה: שאקטי.
אני מתבקשת לעצום את עין שמאל ולהביט דרך עין ימין, עין ימין מתרוצצת, לא שקטה, בוחנת את עיניו של המנחה ומנסה לחדור אליו.
הוא משקף לי במילים את מה שהוא רואה בעין ימין באופן מדויק.
אז הוא מורה לי לעצום את עין ימין ולהביט דרך עין שמאל, מיד אני חשה רכות עוטפת אותי, קשר ישיר לתוך הלב שלי פנימה ופגיעות עדינה.
הוא משקף לי במילים בדיוק את מה שהרגשתי.
אני חשה בטחון, אני חשה שיושב מולי מאסטר אמיתי ושזכיתי להזדמנות שאין כמותה.
הוא עובר לתשאול לגבי הנושא שהצגתי כאשר כל שאלה נשאלת פעמיים פעם את עין ימין ופעם את עין שמאל.
מהר מאוד אפשר היה להבחין שעין ימין היא בעלת האיכות הגברית, דוחפת לפעולה ועין שמאל היא בעלת האיכות הנשית, מפחדת ופגועה.
עין שיווה ועין שאקטי.
חזרתי לשבת עם בת זוגתי לתרגיל וביצענו את התשאול אחת לשניה לשתי העיניים.
בשלב מסויים, די מהר הצלחתי להבחין ששיווה הפנימי ושאקטי הפנימית ממש משוחחים אחד עם השנייה.
שיווה לחץ וידרבן את שאקטי לפעול ולהעיז ולעומתו שאקטי אמרה שהיא מפחדת להפגע ומעדיפה לחכות שהיא תרגיש מתי נכון ומדויק.
שאקטי הסבירה לשיווה שהיא עוברת תהליך עם עצמה ורוצה יותר מרחב לסמוך על עצמה ולהקשיב לעצמה והבטיחה שהפעם יש לה מושג יותר ברור לגבי מה מדויק לה.
שיווה הקשיב לה בסבלנות ואהבה, אסף אותה לזרועותיו ואמר לה: אני רואה אותך שאקטי יפה, אני רואה את התהליך שלך ואני סומך עלייך, אני אתן לך את המרחב שביקשת, אני מקבל את מה שאת אומרת.
שאקטי התמוגגה מעוצמת ההכלה של שיווה ונשמה נשימת רווחה. 
אחרי כל כך הרבה שנים שהוא היה שתלטן ולא נתן לה מקום להתבטא, שנים של השפלה ואלימות פתאום הוא רך ומכיל.
לסיום פנתה שאקטי לשיווה ואמרה לו: אני אקשיב לעצמי ואהיה מדויקת וכשיהיה משהו מדויק ונכון ואזדקק לעזרתך אני אשמח לפנות אלייך ואני בטוחה שתוכל לעזור לי.

התרגיל הסתיים וחשתי תחושת הקלה ושלום פנימי, אושר והשלמה.
המנחה הסביר שהתרגיל הוא רק על קצה המזלג ונועד רק לעורר מודעות ובתנאים של טיפול פרטני עם יותר זמן אפשר להתקדם עוד.
המנחה מיקם 4 כסאות במעגל במרכז החדר וקרא לי על מנת להדגים את ההמשך.
ישבתי בכסא שמולו, התבקשתי לספר בקצרה על התהליך שעברתי.
שוב אני יושבת מולו עם המיקרופון ביד, מביטה בעיניו ורואה את המאסטר.
הוא מסביר לי שהכסא שמשמאל הוא שאקטי ומימין הוא שיווה.
הוא מזמין את שאקטי לספר מה היה בתהליך, היא מספרת בשמחה שהיא יותר מדויקת, יותר עומדת על שלה וגם ששיווה מבין ומקבל אותה יותר.
אני עוברת לכיסא של שיווה וגם הוא מפרגן לשאקטי, על התהליך שלה ואומר שהוא יתמוך בה.
הם מפרגנים אחד לשני, ממש חמודים...
המנחה מחזיר אותי לכסא הנייטרלי ושואל מה אני רואה, אני אומרת שנראה לי שהם מסתדרים יופי ומעכשיו יהיה להם ממש טוב ביחד.
סוג׳י אומר לי שזה נראה נחמד אבל לא מספיק ויש מצב שהם יחזרו לסורם די מהר והשינוי לא מספיק עמוק.

עוד קצת דו שיח בין שיווה לשאקטי חושף התנהגות ילדותית ומרצה מצד שאקטי, סוג׳י מסביר שעכשיו שיווה זורם עם העוצמה החדשה של שאקטי, אבל אם היא לא תתבגר ותתעצם הם יחזרו לסורם.

סו׳גי מורה לשיווה להפעיל קצת לחץ על שאקטי, שאקטי בתגובה נושמת ומתחברת לעוצמה הפנימית, היא מחייכת לשיווה ומעמידה אותו במקומו.

אני חוזרת לכיסא הנייטרלי ומבינה שבגרות זאת לא מילה כזאת גסה.


חוף סודי בכינרת
שלוות עולמים...




פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לא בא לך?

תמונה

תמונה