אהבה מול המראה

סך הכל פעמיים פגשתי אותו בתוך חודשיים...

ועם זאת הוא מצליח לחדור לכל פינה, מוארת או אפלה בנפש שלי.

איך הוא עושה את זה? הוא לא עושה כלום, הוא אפילו לא מודע לכל מה שמתחולל אצלי בגללו (או בגללי).


זה הכל אני, הוא בכלל לא קיים, הוא רק מראה שמשקפת לי את עצמי, הוא רק מסך שאני מקרינה עליו את הסרטים שלי.

לאחר המפגש הראשון אתו הייתי המומה מעוצמת החוויה, מלאת הודיה ומלאת אהבה.

החודש שלאחר מכן היה אינטנסיבי מאין כמוהו, כמות ההתפתחות, הלמידה והעבודה העצמית היו בקצב מטאורי.

לא היה לי כמעט זמן לחשוב עליו, הייתי מלאה בעבודה עצמית, באהבה עצמית, אם חשבתי עליו זה היה זיכרון מתוק מלא בהודיה.

את האפשרות שנתראה שוב ויהיה לזה איזשהו המשך שחררתי בקלות רבה ופשוט עפתי על עצמי.

לאחר חודש הזדמן לנו להיפגש שוב, לפני שנפגשנו עלו לי חששות קלות וקצת תהיות, האם שוב יקרה הקסם? או שמא זה היה חד פעמי...

כשנפגשנו שוב היה קסם, הייתי מוצפת באהבה עצמית ובשילוב עם האהבה שלו עפתי לרקיע השביעי.

המפגש אתו הראה לי בברור כמה זה נכון לי שהקשר אתו לא מתפתח למערכת יחסים או זוגיות, הבנתי שנכון לי עכשיו להתרכז ולגדול באהבה עצמית עם עצמי.

בסיום המפגש, נכנסתי לאוטו, הפעלתי מוזיקה שאני אוהבת ויצאתי לכיוון הבית, לא עברה דקה של נסיעה וחשתי מעיין הדף חזק בלב...

עם ההדף התפשטה כמו גל הצפה רגשית שאיימה לחנות אותי בגרון והציפה את כל כולי...
הרגשתי גל עצום של אהבה אליו, אהבה עד כאב.

אפשרתי לתחושות להציף אותי, נשמתי נשימות עמוקות, מילאתי את ליבי באהבה ורכבתי על הגל עד שנרגע.

בשבוע שלאחר המפגש הייתי בהמון עשייה ועם זאת מצאתי שהוא מאוד נוכח במחשבותיי ובסיום השבוע השתתפתי בחניכה פראנית נוספת.

בחניכה, בין שאר הדברים, דרשתי להפעיל את החוזה הנשמתי* שיש בינינו, בידיעה שהפעלה של חוזה שכזה לא בהכרח תהיה קלה או סוגה בשושנים...

וכך קרה.

בשבוע שלאחר מכן הוא לא יצא  לי מהראש, ניסיתי לקחת כל מחשבה או תחושה שעלתה לי לגביו ולהפנות אותה כלפי עצמי, לבדוק פנימה מה יצר את זה, להודות על כל שיעור, לסלוח, לנשום, לשחרר...

למזלי זכיתי לאתנחתא בצורת פסטיבל שאפשר לי ליהנות קצת עם עצמי ועם אנשים נוספים.
חזרתי מהפסטיבל הביתה, מרחפת ומאושרת ושוב החוזה ממשיך לפעול.

יום אחרי שחזרתי הביתה נפלתי למשכב, חולה, חלשה, כואבת, המון במיטה, מצאתי נחמה בקריאה, בכתיבה והמון אינטרנט...

בין קריאה, לשינה, המון הסתכלות פנימית, המון מראות, עולות מחשבות ותחושות שהולכות ומתקדמות למקומות היותר אפלים שבי, למקומות שבהם אני פחות אוהבת את עצמי, פחות מקבלת, לא מפנה לעצמי זמן, לא משקיעה בעצמי, לא מתייחסת לעצמי, עד כדי הצפה רגשית גדולה.

בשיאה של ההצפה מצאתי את עצמי כועסת עליו, רוצה לשחרר אותו מחיי, מפחדת מהפעם הבאה שאפגוש אותו....

אני מבינה שאת כל זה ועוד אני במו כוונתי דרשתי, מבינה שהשיעור שמזדמן לי פה הוא מהמאתגרים ביותר ומהחשובים ביותר בחיי.

בעוד יומיים אני אפגוש אותו שוב למשך כמה ימים שבמהלכם יחול היום ה 21 לחניכה שבה דרשתי להפעיל את החוזה אתו.

אני לא יודעת אם אני יותר מתרגשת או יותר מפחדת מהמפגש אתו.

אני מחליטה להיכנע ולהתמסר לתהליך עם כל מה שהוא יביא.

אני נכנעת ומתמסרת באהבה לתכנית האלוהית.

אני תובעת את העצמה הפנימית האלוהית שלי.

אני תובעת את האומץ העילאי שלי להביט פנימה.

אני דורשת לנקות ולשחרר כל מה שלא משרת אותי וכל מה ששייך לעולם הישן.

אני תובעת את האהבה העצמית שלי בכל תא ותא בכל הגופים שלי.

אני דורשת להיות תחת הכוונה גבוהה לטובתי הגבוהה ביותר.

אני דורשת להיות בזרם בכל זמן, בכל מקום ובכל מצב.

וכך קורה.





*בחיי הפראנה בכלל ובאהבה פראנית בפרט, כאשר מתאהבים במישהו זה אומר שיש בינינו חוזה נשמתי שצריך להיכנס לפעולה.
משמעות החוזה היא שנדחוף אחד את השני להתפתחות, ללמידה, להיזכרות במהות ולעבודה פנימית ורוחנית.
החוזה מופעל כאשר מושא האהבה מתחיל להפעיל אותנו, כאשר אני מרגישה שהוא לא אוהב אותי אני מביטה פנימה ומחפשת איפה אני לא אוהבת את עצמי, כאשר הוא אני רוצה שהוא יגע בי והוא לא נוגע אני מזכירה לעצמי לגעת בעצמי וכן הלאה.



פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לא בא לך?

תמונה

תמונה